אם הגעתם לכאן, נראה שכבר קראתם את המבוא לבלוג הזה. (אם לא הנה הוא).
ואם אכן כך, נראה שבחרתם בגלולה האדומה, אז מחובתי לטרוף עבורכם את הקלפים.
בין לבין, אעלה שאלות שעלו לי באופן אישי כאשר גיליתי את המידע אותו אני פורש בפניכם.
לרוב אותן שאלות, אגב, יש גם תשובות.
שנתחיל?
נולדנו לעולם בו אנו גרים בבתים או בדירות מגורים.
עולם בו אנו משתייכים לדת מסוימת (גם אנטי דת מכל סוג שהיא - היא דת).
עולם בו אנו משתייכים לאומה מסוימת ולמדינה מסוימת.
עולם בו אנו משתייכים למשפחה מסוימת.
עולם בו יש חוקי מוסר למיניהם בתוכם עלינו להתנהל.
עולם בו הרוב די מסודר ומתוכנן עבור כל עולל שיבקע מבטן אמו לגבי זרימת חייו (במצב המוגדר על פי רוב האנשים כ"נורמלי"ובתנאי בו הוא בריא ונשמר חי לאורך כל התקופה - ובמקרה זה - גם במדינת ישראל). זה הולך בערך כך:
עולם בו את האוכל אנו רוכשים בשוק או בסופרמרקט, ויש שפע ממנו.
עולם בו אנו מתניידים ברכבים ובאופניים חשמליים גם למרחקים, ובמטוסים למקומות מרוחקים במיוחד.
עולם בו אנו זמינים עבור כל אחד ואחת במכשיר הסלולרי.
עולם בו אנו ניזונים ממידע מרדיו, טלויזיה, אינטרנט ואנשים שאנו מכירים, וגם כאלו שלא.
עולם בו אנו ישנים במיטה עם כרית ושמיכה.
עולם בו אנו נשבעים אמונים לאחת או לאחד בטקס רומנטי שנקרא חתונה.
בו אנו לובשים בגדים בשלל גוונים, דגמים, חומרים.
בו אנו נועלים נעליים, והולכים למספרה או לרופא פלסטי כדי להתחדש במראה.
כמובן שאוכל להמשיך את הרשימה הזו עד אינסוף...
אך הנה מספר אמיתות היסטוריות שמן הראוי לחשוב עליהן:
על פי מחקרים, משערים כי האדם החל להתפתח בעולם מבחינה ביולוגית לפני בין 5-7 מיליון שנים.
מאובנים של בני האדם הראשונים שהשתמשו באש לצורך חימום,
הגנה ותזונה מעידים כי התפתחו לפני כ-2 מיליון שנים.
(תקופת האבן, בה התחיל האדם ליצור כלים מאבן החלה לפני 2.6 מיליוני שנים).
על פי עדויות גנטיות, מקור האדם הנבון (מי שאנו היום) - הוא באפריקה, לפני 49 אלף שנים בערך.
מאז ועד היום, ההתפתחות של האדם הייתה יותר תרבותית מאשר ביולוגית.
לפני כ-30 אלף שנה לערך, כך מעלים מחקרים, המצאנו ופיתחנו את השפה.
זו התקופה, אגב, בה נכחדו לגמרי בני האדם מהסוג הקדום יותר (הניאנדרטליים). אהה... וגם הממוטות.
עד לפני 10 אלפים שנים היינו צדים ומלקטים את המזון שלנו.
היינו נודדים ממקום למקום כדי לשפר את סיכויינו למצוא מזון ולשרוד.
היינו מסתגלים לתנאים שונים, לסביבות שונות, למזונות שונים ולסכנות שונות מדי יום.
חיינו מתוך הישרדות. אכלנו ככל שניתן. נלחמנו על קיומנו ככל שניתן. ברחנו מטורפינו.
עשינו סקס ללא בעלות וריבונות - אלא למטרות רבייה והשבחת המין האנושי.
לזאת תוכנת המוח ההישרדותי שלנו.
אך לפני 10 אלפים שנים חל שינוי תפישה משמעותי:
החלטנו להפסיק לרדוף אחרי המזון שלנו או לחפש אותו.
החלטנו לגדל אותו לצידנו על מנת שיתרבה ויהיה זמין עבורנו בכל עת שנחפוץ.
זו התקופה בה התחלנו לעבד את האדמה, לזרוע ולקצור.
זו התקופה בה התחלנו לרעות צאן ובקר.
זו התקופה בה התחלנו להעביד את הגוף שלנו קשה הרבה יותר ממה שיועד לו.
זו התקופה בה התחלנו לשעבד את עצמנו לעבודה.
ואם האוכל גדל ומתרבה במקום אחד - היה עלינו להיוותר באותו המקום.
זו התקופה בה המצאנו את ארבעת הקירות המקורות אותם אנו מכנים "בית".
כאן אדגיש שוב משפט המופיע לעיל:
"מאז לפני 49 אלף שנים, עיקר התפתחות האדם הייתה תרבותית. לא ביולוגית".
משמע, כי המוח שלנו, אותה "ליבה גרעינית מתוחכמת" שמפעילה את גופנו ואת התנהגותנו - עודו "צייד מלקט".
אז הפכנו את עצמנו לציידים מלקטים בעולם חקלאי.
לציידים מלקטים שהתקבעו במקום אחד - בית, ועבדו בעבודה אחת - חקלאות (על כל גווניה וצורותיה).
עד כמה זה טבעי ונכון עבורנו לחיות בבית אחד לאורך זמן?
עד כמה טבעי ונכון עבורנו להשיג את המזון שלנו בסופר ליד הבית?
עם המצאת החקלאות - המצאנו לראשונה את גם את אזור הנוחות שלנו.
שבטים נודדים הפכו לכפרים שגדלו לכדי אחוזות ולכדי ערים שלמות (הרי שפע מזון מושך אליו עוד אוכלוסיה).
ריבוי וצפיפות האוכלוסייה הביאו עמם את המגיפות והחולי.
זהו העידן בו המצאנו את כלי הברונזה וכלי הברזל (לפני 5500-6500 שנה).
זהו העידן בו הומצאה גם אותה האסלה אשר עד עכשיו התייחסנו אליה כמובנת מאליה (במקרה זה - בהודו, 2500 שנה לפנה"ס).
זו התקופה (מאז לפני 10 אלפים שנה) בה גם החלו לצמוח ולהתפתח הדתות הראשונות בעולם.
הרי, על מנת לשמור על הסדר באוכלוסייה כה גדולה, יש להשתית משטר חוקים ולאכפו.
והרי, מאחר ואין נביא בעירו - גילו מהר מאוד כי כדאי שיהיה משהו שגדול מהאדם - כוח עליון ממנו קל לאדם לפחד.
כוח אותו לא ניתן לאשש או להפריך - אך די באמונה - וקל לייחס אליו כל דבר ועניין שקורה, כהסבר מתקבל על הדעת.
המלחמות החלו. כבר לא קרבות בין שבטים - אלא מלחמות דת עקובות מדם.
ערים החלו להתגבש לכדי ממלכות וממלכות לכדי בריתות בין "עמים" שנוצרו (גם הם... המצאה חדשה).
אז הומצאה גם העבדות - שבויי מלחמות הפכו לעבדים של שוביהם.
אז, אגב, גם הומצא הדבר הזה אותו אנו מכנים נישואין.
אותו טקס גרנדיוזי בו חותמים בני זוג על הסכם ממון וחוזה המונה בתוכו את מערכת היחסים.
זה החל בדיוק בתקופה בה כרתו ממלכות (ולימים - בתי אצולה) בריתות ביניהם.
נסיך לממלכה אחת אוחד בקשר דם עם נסיכה מממלכה אחרת -
כהסכם להסדרת מערכת היחסים המסחרית והמלחמתית בין ממלכות.
לא הייתה שם טיפת רומנטיקה.
אותה נסיכה הייתה בעצם "בת ערובה" לשמירת השלום, קשרי המסחר וקיום הברית המלחמתית.
נישואין רומנטיים, הכוונה לנישואין שנערכו למילוי משאת לבבותיהם של גבר ואישה,
נערכו לראשונה (אל פי תיעודים היסטוריים) במאה ה-12 לספירה בין בני אצולה באירופה.
אני מדבר אתכם על לפני 900 שנה בלבד!
עד כמה טבעי לנו לאהוב, לחיות ולהתנות אהבים עם אדם אחד כל חיינו?
עד כמה טבעי לנו להינשא?
כיום, אחד לשני זוגות בעולם מתגרשים ואנשים מנסים להסביר את התופעה הזו.
הלא מן הראוי שינסו להסביר קודם כל את התופעה הזו של נישואין?
מאז המצאת החקלאות ועד סוף המאה ה-16 לערך - הסתגלנו למה שעידן החקלאות הביא עמו.
אז החלו ניצני עידן חדש בחיינו - העידן התעשייתי.
הפעם אני מדבר על 300-400 שנים אחורה בלבד.
התחלנו לייצר. התחלנו לייעל ולתעש.
אנו כבר לא עובדי אדמה העובדים קשה הרבה מעבר למה שהטבע דרש מהם.
הפעם מכונות מייעלות את העבודה שלנו.
מכונות מייצרות את המוצרים בהם אנו משתמשים.
מכונות מייצרות את המזון שלנו.
עד אותה התקופה רבים מאיתנו היו אנשי מקצוע עצמאיים.
נפחים, סדנלרים, נגרים, סתתים, בנאים וכו'.
העידן התעשייתי הביא עמו את ההמצאות החדשות:
חברה בע"מ (במאה ה-17, למרות שהיות תאגידים דומים בסקנדינביה כבר במאה ה-14).
איתה הגיעו גם המונחים החדשים "שכיר" ו"משכורת".
העידן התעשייתי הביא עמו אבטלה, לצד קידמה תעשייתית שהביאה ליצירת שינוי אדיר בעולם.
כפתרון לאבטלה - הומצאו ונדרשו מקצועות חדשים (מהנדסי מכונות, פועלים)
והוקמו מפעלים גדולים שייצרו כמויות גדולות הרבה יותר מאלו להן נזקק האדם.
מאחר ונוצר מצב של עודף היצע מביקוש - הפתרון לא אחר להגיע. מכנים אותו "תרבות הצריכה".
הכוונה - לגרום לאוכלוסייה לרכוש דברים שהיא לא ממש צריכה - וכמה שיותר.
נכון להיום אנו מייצרים פי 4 יותר זבל מאשר אנו צורכים בפועל הודות לתרבות הזו.
נכון להיום אנו מוציאים 80% מכספנו על דברים בהם אנו משתמשים 20% מהזמן ולהיפך.
ואפרופו זמן - זהו גם העידן בו התחלנו למדוד אותו.
אפילו שעונים ויומנים הן המצאות מלפני פחות מ-400 שנה.
זה העידן בו גם התחלנו להשמין - כי הפסקנו להזיז את הגוף שלנו יותר מדי.
והתקדמנו לעידן הטכנולוגי, בו רוב מי שקורא את הבלוג הזה כבר חי בו.
אני לא צריך לספר לכם את מה שהמחשבים והסמארטפונים עשו פה.
ומשם לעידן "עומס" הידע הנוכחי (יש שאומרים שהגיע עידן המודעות, ואם כך אני שמח על כך).
אסכם לכם את המצב כך:
אנו ציידים מלקטים בעלי מוח שאומר לנו לאכול ככל שניתן (כי מחר לא יהיה מזון),
בעידן שהאוכל נמצא סביבנו כמו זבל.
בעלי מוח ש"מאמין" שבכל יום שאנו מניעים את עצמנו אנו עוסקים בציד או ליקוט -
ובכל יום בו אנו בקושי זזים - כנראה שזו תקופת קיפאון או יובש. לא פלא שאנו משמינים.
בעלי מוח שדואג שנאסוף פחדים מאיומים ממשיים על ההישרדות שלנו -
בעידן בו אנו ניזונים מאינסוף חרדות ופחדים של אחרים דרך רכילויות ואמצעי התקשורת.
לא פלא שאנו חרדתיים כל כך.
בעלי מוח שדוחף אותנו לתקוף או לברוח מכל מה שמאיים על קיומנו -
בעולם של חוקי מוסר נוקשים (על כן פורקים עול בספורט במקרה הטוב ובמלחמות במקרה הפחות טוב).
בעלי מוח שנועד להתפתח כתוצאה מנדידה, ללמוד מתוך הסתגלות למקומות חדשים ולתנאים חדשים מדי תקופה,
בעידן בו אנו מקובעים באותו המקום לו אנו קוראים בית ובאותה העבודה ועשייה יומיומית שוחקת.
שייכים למדינה שהומצאה בשלב כלשהו ולאומה ש"נוצרה" הודות לאותו קיבעון של אוכלוסייה שלמה.
בעלי מוח שדורש מאיתנו להתרבות ולהשביח את הגנום,
בעידן בו עלינו להתחתן עם אדם אחד.
בעידן בו הרפואה לא מאפשרת לאנשים למות כפי שקרה עד לפני מאה שנה.
לא פלא שאנו מתרבים ומדוכאים מהזוגיות שלנו בו-זמנית.
בעלי מוח שנועד לאפשר לנו לחשוב, לתכנן, לדמיין -
בעידן בו אנו רודפים אחרי הזמן והכסף וללא היכולת לעצור לרגע לעשות את כל אלו.
ויותר מכל - אנו חיים בתוך אסופת אשליות, המצאות מן העבר,
שרובן מעולם לא היו רלוונטיות ומעטן כבר מזמן לא רלוונטיות אך הן ממשיכות להתקיים.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו מקבלים אותן כ"מציאות" מובנת מאליה ולא מטילים בהן ספק.
הן ממשיכות להתקיים כי יש מי שיש לו את האינטרס שיישארו פה.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו לא מודעים להן.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו חושבים שהן באמת קיימות.
כי עוד לא התעוררנו.
רוצים להגיע להרצאה הקרובה שלי? כנסו לכאן
לפוסט הבא בבלוג הזה לחצו כאן
ואם אכן כך, נראה שבחרתם בגלולה האדומה, אז מחובתי לטרוף עבורכם את הקלפים.
בין לבין, אעלה שאלות שעלו לי באופן אישי כאשר גיליתי את המידע אותו אני פורש בפניכם.
לרוב אותן שאלות, אגב, יש גם תשובות.
שנתחיל?
נולדנו לעולם בו אנו גרים בבתים או בדירות מגורים.
עולם בו אנו משתייכים לדת מסוימת (גם אנטי דת מכל סוג שהיא - היא דת).
עולם בו אנו משתייכים לאומה מסוימת ולמדינה מסוימת.
עולם בו אנו משתייכים למשפחה מסוימת.
עולם בו יש חוקי מוסר למיניהם בתוכם עלינו להתנהל.
עולם בו הרוב די מסודר ומתוכנן עבור כל עולל שיבקע מבטן אמו לגבי זרימת חייו (במצב המוגדר על פי רוב האנשים כ"נורמלי"ובתנאי בו הוא בריא ונשמר חי לאורך כל התקופה - ובמקרה זה - גם במדינת ישראל). זה הולך בערך כך:
בבית עם אמא ואבא -> פעוטון-> גן-> בית הספר-> צבא-> טיול בחו"ל-> לימודים גבוהים-> עבודה-> חתונה ועבודה-> הקמת משפחה ועבודה-> עבודה-> עבודה-> נכדים ופנסיה-> קבר
עולם בו את האוכל אנו רוכשים בשוק או בסופרמרקט, ויש שפע ממנו.
עולם בו אנו מתניידים ברכבים ובאופניים חשמליים גם למרחקים, ובמטוסים למקומות מרוחקים במיוחד.
עולם בו אנו זמינים עבור כל אחד ואחת במכשיר הסלולרי.
עולם בו אנו ניזונים ממידע מרדיו, טלויזיה, אינטרנט ואנשים שאנו מכירים, וגם כאלו שלא.
עולם בו אנו ישנים במיטה עם כרית ושמיכה.
עולם בו אנו נשבעים אמונים לאחת או לאחד בטקס רומנטי שנקרא חתונה.
בו אנו לובשים בגדים בשלל גוונים, דגמים, חומרים.
בו אנו נועלים נעליים, והולכים למספרה או לרופא פלסטי כדי להתחדש במראה.
כמובן שאוכל להמשיך את הרשימה הזו עד אינסוף...
אך הנה מספר אמיתות היסטוריות שמן הראוי לחשוב עליהן:
מאובנים של בני האדם הראשונים שהשתמשו באש לצורך חימום,
הגנה ותזונה מעידים כי התפתחו לפני כ-2 מיליון שנים.
(תקופת האבן, בה התחיל האדם ליצור כלים מאבן החלה לפני 2.6 מיליוני שנים).
על פי עדויות גנטיות, מקור האדם הנבון (מי שאנו היום) - הוא באפריקה, לפני 49 אלף שנים בערך.
מאז ועד היום, ההתפתחות של האדם הייתה יותר תרבותית מאשר ביולוגית.
לפני כ-30 אלף שנה לערך, כך מעלים מחקרים, המצאנו ופיתחנו את השפה.
זו התקופה, אגב, בה נכחדו לגמרי בני האדם מהסוג הקדום יותר (הניאנדרטליים). אהה... וגם הממוטות.
עד לפני 10 אלפים שנים היינו צדים ומלקטים את המזון שלנו.
היינו נודדים ממקום למקום כדי לשפר את סיכויינו למצוא מזון ולשרוד.
היינו מסתגלים לתנאים שונים, לסביבות שונות, למזונות שונים ולסכנות שונות מדי יום.
חיינו מתוך הישרדות. אכלנו ככל שניתן. נלחמנו על קיומנו ככל שניתן. ברחנו מטורפינו.
עשינו סקס ללא בעלות וריבונות - אלא למטרות רבייה והשבחת המין האנושי.
לזאת תוכנת המוח ההישרדותי שלנו.
אך לפני 10 אלפים שנים חל שינוי תפישה משמעותי:
החלטנו להפסיק לרדוף אחרי המזון שלנו או לחפש אותו.
החלטנו לגדל אותו לצידנו על מנת שיתרבה ויהיה זמין עבורנו בכל עת שנחפוץ.
זו התקופה בה התחלנו לעבד את האדמה, לזרוע ולקצור.
זו התקופה בה התחלנו לרעות צאן ובקר.
זו התקופה בה התחלנו להעביד את הגוף שלנו קשה הרבה יותר ממה שיועד לו.
זו התקופה בה התחלנו לשעבד את עצמנו לעבודה.
ואם האוכל גדל ומתרבה במקום אחד - היה עלינו להיוותר באותו המקום.
זו התקופה בה המצאנו את ארבעת הקירות המקורות אותם אנו מכנים "בית".
כאן אדגיש שוב משפט המופיע לעיל:
"מאז לפני 49 אלף שנים, עיקר התפתחות האדם הייתה תרבותית. לא ביולוגית".
משמע, כי המוח שלנו, אותה "ליבה גרעינית מתוחכמת" שמפעילה את גופנו ואת התנהגותנו - עודו "צייד מלקט".
אז הפכנו את עצמנו לציידים מלקטים בעולם חקלאי.
לציידים מלקטים שהתקבעו במקום אחד - בית, ועבדו בעבודה אחת - חקלאות (על כל גווניה וצורותיה).
עד כמה זה טבעי ונכון עבורנו לחיות בבית אחד לאורך זמן?
עד כמה טבעי ונכון עבורנו להשיג את המזון שלנו בסופר ליד הבית?
עם המצאת החקלאות - המצאנו לראשונה את גם את אזור הנוחות שלנו.
שבטים נודדים הפכו לכפרים שגדלו לכדי אחוזות ולכדי ערים שלמות (הרי שפע מזון מושך אליו עוד אוכלוסיה).
ריבוי וצפיפות האוכלוסייה הביאו עמם את המגיפות והחולי.
זהו העידן בו המצאנו את כלי הברונזה וכלי הברזל (לפני 5500-6500 שנה).
זהו העידן בו הומצאה גם אותה האסלה אשר עד עכשיו התייחסנו אליה כמובנת מאליה (במקרה זה - בהודו, 2500 שנה לפנה"ס).
זו התקופה (מאז לפני 10 אלפים שנה) בה גם החלו לצמוח ולהתפתח הדתות הראשונות בעולם.
הרי, על מנת לשמור על הסדר באוכלוסייה כה גדולה, יש להשתית משטר חוקים ולאכפו.
והרי, מאחר ואין נביא בעירו - גילו מהר מאוד כי כדאי שיהיה משהו שגדול מהאדם - כוח עליון ממנו קל לאדם לפחד.
כוח אותו לא ניתן לאשש או להפריך - אך די באמונה - וקל לייחס אליו כל דבר ועניין שקורה, כהסבר מתקבל על הדעת.
ערים החלו להתגבש לכדי ממלכות וממלכות לכדי בריתות בין "עמים" שנוצרו (גם הם... המצאה חדשה).
אז הומצאה גם העבדות - שבויי מלחמות הפכו לעבדים של שוביהם.
אז, אגב, גם הומצא הדבר הזה אותו אנו מכנים נישואין.
אותו טקס גרנדיוזי בו חותמים בני זוג על הסכם ממון וחוזה המונה בתוכו את מערכת היחסים.
זה החל בדיוק בתקופה בה כרתו ממלכות (ולימים - בתי אצולה) בריתות ביניהם.
נסיך לממלכה אחת אוחד בקשר דם עם נסיכה מממלכה אחרת -
כהסכם להסדרת מערכת היחסים המסחרית והמלחמתית בין ממלכות.
לא הייתה שם טיפת רומנטיקה.
אותה נסיכה הייתה בעצם "בת ערובה" לשמירת השלום, קשרי המסחר וקיום הברית המלחמתית.
נערכו לראשונה (אל פי תיעודים היסטוריים) במאה ה-12 לספירה בין בני אצולה באירופה.
אני מדבר אתכם על לפני 900 שנה בלבד!
עד כמה טבעי לנו לאהוב, לחיות ולהתנות אהבים עם אדם אחד כל חיינו?
עד כמה טבעי לנו להינשא?
כיום, אחד לשני זוגות בעולם מתגרשים ואנשים מנסים להסביר את התופעה הזו.
הלא מן הראוי שינסו להסביר קודם כל את התופעה הזו של נישואין?
מאז המצאת החקלאות ועד סוף המאה ה-16 לערך - הסתגלנו למה שעידן החקלאות הביא עמו.
אז החלו ניצני עידן חדש בחיינו - העידן התעשייתי.
הפעם אני מדבר על 300-400 שנים אחורה בלבד.
התחלנו לייצר. התחלנו לייעל ולתעש.
אנו כבר לא עובדי אדמה העובדים קשה הרבה מעבר למה שהטבע דרש מהם.
הפעם מכונות מייעלות את העבודה שלנו.
מכונות מייצרות את המוצרים בהם אנו משתמשים.
מכונות מייצרות את המזון שלנו.
עד אותה התקופה רבים מאיתנו היו אנשי מקצוע עצמאיים.
נפחים, סדנלרים, נגרים, סתתים, בנאים וכו'.
העידן התעשייתי הביא עמו את ההמצאות החדשות:
חברה בע"מ (במאה ה-17, למרות שהיות תאגידים דומים בסקנדינביה כבר במאה ה-14).
איתה הגיעו גם המונחים החדשים "שכיר" ו"משכורת".
העידן התעשייתי הביא עמו אבטלה, לצד קידמה תעשייתית שהביאה ליצירת שינוי אדיר בעולם.
כפתרון לאבטלה - הומצאו ונדרשו מקצועות חדשים (מהנדסי מכונות, פועלים)
והוקמו מפעלים גדולים שייצרו כמויות גדולות הרבה יותר מאלו להן נזקק האדם.
מאחר ונוצר מצב של עודף היצע מביקוש - הפתרון לא אחר להגיע. מכנים אותו "תרבות הצריכה".
הכוונה - לגרום לאוכלוסייה לרכוש דברים שהיא לא ממש צריכה - וכמה שיותר.
נכון להיום אנו מייצרים פי 4 יותר זבל מאשר אנו צורכים בפועל הודות לתרבות הזו.
נכון להיום אנו מוציאים 80% מכספנו על דברים בהם אנו משתמשים 20% מהזמן ולהיפך.
ואפרופו זמן - זהו גם העידן בו התחלנו למדוד אותו.
אפילו שעונים ויומנים הן המצאות מלפני פחות מ-400 שנה.
זה העידן בו גם התחלנו להשמין - כי הפסקנו להזיז את הגוף שלנו יותר מדי.
אני לא צריך לספר לכם את מה שהמחשבים והסמארטפונים עשו פה.
ומשם לעידן "עומס" הידע הנוכחי (יש שאומרים שהגיע עידן המודעות, ואם כך אני שמח על כך).
אסכם לכם את המצב כך:
אנו ציידים מלקטים בעלי מוח שאומר לנו לאכול ככל שניתן (כי מחר לא יהיה מזון),
בעידן שהאוכל נמצא סביבנו כמו זבל.
בעלי מוח ש"מאמין" שבכל יום שאנו מניעים את עצמנו אנו עוסקים בציד או ליקוט -
ובכל יום בו אנו בקושי זזים - כנראה שזו תקופת קיפאון או יובש. לא פלא שאנו משמינים.
בעלי מוח שדואג שנאסוף פחדים מאיומים ממשיים על ההישרדות שלנו -
בעידן בו אנו ניזונים מאינסוף חרדות ופחדים של אחרים דרך רכילויות ואמצעי התקשורת.
לא פלא שאנו חרדתיים כל כך.
בעלי מוח שדוחף אותנו לתקוף או לברוח מכל מה שמאיים על קיומנו -
בעולם של חוקי מוסר נוקשים (על כן פורקים עול בספורט במקרה הטוב ובמלחמות במקרה הפחות טוב).
בעלי מוח שנועד להתפתח כתוצאה מנדידה, ללמוד מתוך הסתגלות למקומות חדשים ולתנאים חדשים מדי תקופה,
בעידן בו אנו מקובעים באותו המקום לו אנו קוראים בית ובאותה העבודה ועשייה יומיומית שוחקת.
שייכים למדינה שהומצאה בשלב כלשהו ולאומה ש"נוצרה" הודות לאותו קיבעון של אוכלוסייה שלמה.
בעלי מוח שדורש מאיתנו להתרבות ולהשביח את הגנום,
בעידן בו עלינו להתחתן עם אדם אחד.
בעידן בו הרפואה לא מאפשרת לאנשים למות כפי שקרה עד לפני מאה שנה.
לא פלא שאנו מתרבים ומדוכאים מהזוגיות שלנו בו-זמנית.
בעלי מוח שנועד לאפשר לנו לחשוב, לתכנן, לדמיין -
בעידן בו אנו רודפים אחרי הזמן והכסף וללא היכולת לעצור לרגע לעשות את כל אלו.
ויותר מכל - אנו חיים בתוך אסופת אשליות, המצאות מן העבר,
שרובן מעולם לא היו רלוונטיות ומעטן כבר מזמן לא רלוונטיות אך הן ממשיכות להתקיים.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו מקבלים אותן כ"מציאות" מובנת מאליה ולא מטילים בהן ספק.
הן ממשיכות להתקיים כי יש מי שיש לו את האינטרס שיישארו פה.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו לא מודעים להן.
רוצים להגיע להרצאה הקרובה שלי? כנסו לכאן
לפוסט הבא בבלוג הזה לחצו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה