רוב בני האדם פוחדים פחד מוות מלהנהיג. זה דורש מהם אחריות כבדה מדי. לכן, מאז ומתמיד - המלכנו על עצמנו מלכים.

אם הגעתם ישירות לפוסט הזה, נראה שכדאי שתתחילו מהראשון שבהם.

רוב מה שנולדנו אליו הוא המצאה של אחרים.

פרט למקומות שיד אדם לא נגעה בהם – פרט לחוקים האוניברסאליים של הטבע - הכל לא באמת אמיתי או נצחי.

נולדנו לעולם בו אנו גרים בהמצאות של בני אדם קדומים.

עולם בו אנו משתמשים באש "מבוייתת" – המצאה של בני אדם ממין נכחד מלפני 1.8 מיליון שנה.

המצאה שנתנה לאדם את קרש הקפיצה הראשון בדרכו להיות בראש שרשרת המזון.

נולדנו לעולם בו אנו דוברים שפה – המצאה של בן האדם החושב מלפני 40 אלף שנה לערך.
ההמצאה ששינתה את פני ההיסטוריה ונתנה לאדם את מעמדו המוחלט כשליט הטבע.

זאת בשל היכולת של האדם לתקשר "חזון" – תמונה עתידית מיטבית, ולשכנע את סובביו כי הדבר אפשרי לביצוע.

נולדנו לעולם בו אנו מגדלים את המזון שלנו ומבייתים בעלי חיים - המצאה של בני אדם מלפני כ-10 אלף שנה.
ההמצאה ששינתה את פני ההיסטוריה ושינתה סדרי עולם.
המצאה אשר עיצבה את המציאות שלנו היום והובילה לשלל ההמצאות שסובבות אותנו היום וכמעט באופן מוחלט.

אנו משתמשים בכסף שלמעלה ממחציתו כבר מזמן וירטואלי – עוד המצאה גאונית של בני אדם.
אנו רוכשים איתו מוצרים ושירותים שבני אדם המציאו. 
סוחרים בו בשווקים שבני אדם המציאו.

אנו מאמינים בדתות שאחרים המציאו.

נכנעים לחוקים שאחרים המציאו.

לומדים מקצועות שאחרים המציאו.

עובדים בעבודות שאחרים המציאו.

נוסעים על כבישים שאחרים המציאו במכוניות שאחרים המציאו.

אנו נכנסים למסגרות משפחתיות שאחרים המציאו. 

נאמנים ומאמינים לתפישות שאחרים המציאו.

ההמצאות לאורך השנים – גרמו לנו להיוולד לטבע אחר – טבע לא אמיתי.

"טבע" שהיה בראש של מישהו שחולל מהפכה בעבר באופן שמנע מאיתנו את הברירה אם לחיות בתוכו או לאו.
עבור רובנו הטבע הלא טבעי הזה הפך לאמת חד משמעית.

חישבו, למשל, על היום בו בני האדם החליטו לטעום בשר לראשונה.
הרי שעצם הריגת בעל חיים למטרת אכילת בשרו – זו המצאה.

חישבו על ההשפעה שהייתה לכך על האדם עצמו. על בעלי החיים.
על השימוש באש. על שיטות הצייד. על כלי הצייד. על תעשיית הבשר שקיימת היום.

חישבו באותו אופן על היום בו הומצאה הסירה הראשונה.

על היום בו הומצא הכסף. 

היום בו הומצאה הנורה ובעקבותיה - תחנת החשמל הראשונה.

חישבו על היום בו הומצא המנוע.

על היום בו הומצאה המכונית. המטוס. 

על היום בו הומצא המחשב. על היום בו הומצא הטלפון. הסלולארי.

על היום בו הומצא האינטרנט. על היום בו הומצאו גוגל, פייסבוק.

אנו חיים בתקופה בה המצאות צצות מדי יום ביומו ומשנות את העולם שלנו.

חלקן גשמיות וחלקן מחשבתיות, רוחניות, תפישתיות.

תקופה בה הדבר הזה, אותו אנו מגדירים כ"עולם שלנו", הוא בעצם שכבה תזזיתית של המצאות שאנו הופכים לברי קיימא – על קרקע מוצקה של טבע אמיתי אותו אנו קוראים לשמר.

אותו טבע אותו אנו הורסים כדי לבנות עוד המצאות בדמות שכונות מגורים, כבישים ומפעלים.

אותו טבע אותו אנו מעלימים בכרייה, חציבה וייבוש.

בדיוק באותו אופן אנו פועלים גם על הטבע שלנו, בני האדם, כבעלי חיים.

חלקנו אולי פועלים לשמר את ה"מכונה הטבעית שלנו" בעזרת ספורט ומזון טבעי לא מעובד (במקרה טוב במיוחד).
אותו "ספורט", כמובן, הוא המצאה שנועדה להוות תחליף "טבעי" לפעילות הפיזית של איתור מזון בעבר הרחוק (ולשחרור אגרסיות). 

המוח הקדום שלנו (הקרוי גם "מוח זוחלי") הוא מוח אשר רובו ככולו משרת את היותנו בעלי חיים.
הוא "עוסק" בכל הנוגע להישרדות ולצרכים הבסיסיים של הגוף שלנו – מים, מזון, תנועה.

עם זאת, נדבך אחר במוחנו מועמס מדי יום בתפישות, בסיפורים, בהמצאות של אחרים.

אנו מגדלים על אותה מכונה הטבעית שנקראת בפינו "גוף האדם",

ועל מוחנו הקדום שכבה תזזיתית של "אמיתות" מדומות כמו:
מנהגים, דפוסי התנהגות, נימוסים, כללים, דפוסי חשיבה, שאיפות ורצונות מלאכותיים.

אנו מסתמכים על דעות של דור ההורים שלנו, על פרסומות, על טרנדים ועל ביקושי שוק שאחרים הגו והמציאו – כדי לקבוע את עיסוקנו.

אנו אוכלים מה שמספרים לנו שטעים ובריא עם סכו"ם כפי שלימדו אותנו שנהוג.

אנו אומרים סליחה, בבקשה ותודה – כמו שאמרו לנו לומר (ולאו דווקא כפי שאנו באמת חשים ומרגישים). 

אנו "מגיבים" לדברים כפי שראינו שאחרים מגיבים.

אנו "מתורבתים" כפי שהסביבה "אנסה" אותנו להיות.

מאמינים בדברים בהם ערכו לנו "שטיפת מוח" לאורך חיינו.

אתם מוזמנים לנסות את זה: גשו לאדם שאתם לא מכירים ושלחו לו יד.
אני מוכן להתערב עמכם שהוא יושיט יד בחזרה וילחץ אותה.
לא כי זה בטבע שלו לעשות כן, אלא בשל העובדה שמגיל אפס הוריו לימדו אותו שכשמושיטים לו יד עליו להושיט בחזרה. מאחר וכל חייו חי בחברה שחינכה אותו כי כך יש לנהוג.

זו דוגמא בסיסית למצב בו המצאה של מישהו לפני שנים רבות – הפכה לתרבות שאם נחרוג ממנה כפרטים, ניחשב לא שייכים. ניחשב לא חברותיים. ניחשב זרים ומוזרים.

הסיכוי שלנו לחיות ולשרוד מבלי שנעשה זאת, קטן.

בואו ננסה עוד משהו: השלימו בבקשה את המשפט "הבוקר בא, הבוקר בא...."
מאמין שכולכם השלמתם עם המילים: "אז לעבודה..." ובואו נמשיך... "אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב למשפחה, אתה חייב לשפוך הרבה זיעה...."

הנה דוגמא לאיך ששוטפים לנו את המוח לאורך שנים (ואני בטוח שלא אריק איינשטיין התכוון לכך, אלא הרבה לפניו).

במוח שלנו, שעודו נחקר גם היום, מתחוללים דברים מדהימים בין סבך של קצרים חשמליים והורמונים.

אלו, בתוספת למידה מגיל אפס את הסביבה שלנו ואת מנהגי הדומים לנו -  גורמים לכל אחד מאיתנו להביט על העולם ולתפוש אותו אחרת לגמרי מכל אחד אחר בכל זמן נתון.

אפילו בשונה מתפישתנו אותו בזמן נתון אחר.

אתם מוזמנים לנסות את זה – הניחו חפץ כלשהו מול 50 איש ובקשו מהם לתאר אותו בכתב.

הסיכוי כי שניים מתוכם יתארו את החפץ באופן זהה הוא קרוב ל 0%.
נסו את זה גם מול 100 איש. 1000 איש. כל אוכלוסיית העולם. הסיכוי יהיה זהה.

כנ"ל לגבי עצמכם: חישבו כיצד תפשתם עצם כלשהו, לדוגמא – עמוד חשמל – כאשר הייתם בני 7.

כיצד תיארתם אותו אז? כיצד תתארו אותו היום?

ומה המצב המנטלי שלכם כשאתם מביטים בתמונה הזו?

לחרמנים מביניכם - הירגעו - זו רק מנורה.

אנו רואים דברים כמו שאנו רואים אותם באותו "מצב רגעי" בו אנו נמצאים פיזית ומנטלית.

לא כמו שאחרים תופשים אותם.

לא כפי שנראה זאת בעתיד ולא כפי שראינו זאת בעבר.
לא כפי שהם באמת - אלא כפי שאנו.

הדרך בה אנו רואים ותופשים דברים – לעולם מוטלת בספק.
על ידי אחרים... לבטח. החכמה האמיתית והאתגר המרכזי, היא להטיל בהם ספק בעצמנו.

המציאות שלנו, היא שם כולל המאחד בתוכו מציאות (מהמילה "מציאה") ולהמצאות (מהמילה "המצאה") שלנו ושל אחרים. אנו חיים בתוכה. יהיה לנו מאוד קשה, ככל שנחפוץ, למחוק הכל ולחזור לחיות כצייד-מלקט בטבע!

אותן "מציאות והמצאות" כבר עיצבו לנו עולם שפרט להטלת מספר פצצות אטום, אולי, קשה יהיה לשנות.

מה שכן נוכל להבין הוא: נולדנו לעולם של המצאות וסיפורים.
הגיע הזמן שנפסיק "להאמין בהם" ולראות בהם אמת.
הגיע הזמן שנבין שהאמת היחידה היא שאלו המצאות וסיפורים. 
שעלינו לדעת להתייחס אליהם ככאלה.

המיטה עליה אנו ישנים הומצאה על מנת שיהיה לנו "נוח יותר לנוח" (כמובן שזה רק בראשנו, אם הייתם חיים בטרם המצאתה של המיטה הייתם מגלים שלאנשים נוח מאוד לנוח על מצעים אחרים).

חישבו על כך: האם קיים דבר כלשהו "גשמי" (שאינו הטבע בהתגלמותו) אשר לא נועד לגרום לנו לנוחות באופן מסוים? עצם או טכנולוגיה שכזו – לא תהיה להם זכות קיום.
בדיוק כשם ש"מכונה שעושה בזזזט..." הייתה ותישאר אותה בדיחה נושנה מה"קומדי סטור".

באותו האופן, כאשר מפותח מוצר או מפותחת טכנולוגיה אשר הופכים מוצר/טכנולוגיה קדומים ל"פחות יעילים" או ללא משמעותיים – הרי ברור לכולם כי אלו נעלמים מן העולם מהר מאוד.

לאן נעלמו "מכונות הכתיבה" המתקדמות של פעם מאז הומצאו המחשב ו"מעבדי התמלילים"?
(אפילו הביטוי "מעבד תמלילים" כבר אינו שימושי מאז שאנו מכירים את "WORD" של מייקרוסופט).

ומה לגבי המצאות שאינן גשמיות?

כשאני מדבר על המצאות גשמיות – אני מדבר על מושגים גשמיים – ברי קיימא – עצמים, מוצרים, שירותים. 

מה לגבי המצאות שאינן עצמים, מוצרים, טכנולוגיות או שירותים? מה לגבי המצאות "רוחניות"?

לדוגמא, איזו "נוחות" משרתת האמונה כי "יש גורם עליון שאחראי לכל הקורה פה על פני כדור הארץ", הלא הוא/הם "אלוהים"?

הנוחות לשים את האחריות "במקום אחר" ולא בעצמנו,

הנוחות שיש הסבר לכל מצב, דבר ועניין,

 הנוחות "להישען" על משהו שייתן לנו מוטיבציה לבצע דברים ש"קשה" לנו לבצע מרצון ולהאשים כשאנו נכשלים.

איך זה שיצור (האדם) שאינו יודע אפילו להמציא פרעוש - המציא את אלוהים?

"ככה זה... זה לא אני – זה הוא..."     

     

נסו לנבור קצת במאגרי ההיסטוריה הכתובה, כמה מן המלחמות בעולם פרצו "בשם האלוהים"?

אם לא בשם האלוהים, אז בגין אילו "אמיתות"?

נוח לנו לתלות את האחריות בגורמים חיצוניים.

לצורך ביסוס האמונה באותן המצאות בקרב הקהל הרחב, אפילו הגדילו ועשו בני האדם והמציאו טקסים, כתבו "ספרי נהלים" (כגון התורה, המשנה, הסידור על פיו מתפללים, הברית החדשה, הקוראן ואין סוף אחרים).

"עשו את מצוותיי – ויובטח לכם גן העדן".
במילים אחרות "בצעו מה שהמצאתי ואני אומר לכם לעשות, ויובטח לכם שקר כלשהו...!"

הדבר הפך ל"טבע" שלנו – לא לקחת אחריות על מעשינו.

נולדנו לתרבות "מומצאת" אשר אומרת לנו בעצם – כל מה שאתם עושים, וכל מה שקורה לכם בחיים – לא אתם אחראיים לו – יש משהו גדול מכם שאחראי לו.

כאמור, צרכי הביטחון של בני האדם מכילים גם צרכים מנטאליים:
מהרגע בו אנו נולדים אנו מנסים להבין את העולם ולהפוך אותו צפוי ככל האפשר עבורנו.

היכולת "לנבא" מה יכול לקרות אם... גורם לנו תחושת ביטחון.

צרכים אלו, על פי מחקרים מקיפים שנעשו לאורך הזמן ועד היום – קיימים גם הם ברבים מבעלי החיים.

המצאה נוספת ששינתה את פני העולם, והיא מענה על צורך מנטאלי של הרגשת ביטחון – היא האלוהים.

רוב בני האדם פוחדים פחד מוות מלהנהיג.

זה דורש מהם אחריות כבדה מדי. זה לא נוח!

לכן, מאז ומתמיד - המלכנו על עצמנו מלכים.

רוצים להגיע להרצאה הקרובה שלי? כנסו לכאן

לפוסט הבא בבלוג לחצו כאן

אסופת האשליות אותה אנו מכנים "מציאות""

אם הגעתם לכאן, נראה שכבר קראתם את המבוא לבלוג הזה. (אם לא הנה הוא).

ואם אכן כך, נראה שבחרתם בגלולה האדומה, אז מחובתי לטרוף עבורכם את הקלפים.
בין לבין, אעלה שאלות שעלו לי באופן אישי כאשר גיליתי את המידע אותו אני פורש בפניכם.
לרוב אותן שאלות, אגב, יש גם תשובות.

שנתחיל?

נולדנו לעולם בו אנו גרים בבתים או בדירות מגורים.
עולם בו אנו משתייכים לדת מסוימת (גם אנטי דת מכל סוג שהיא - היא דת).
עולם בו אנו משתייכים לאומה מסוימת ולמדינה מסוימת.
עולם בו אנו משתייכים למשפחה מסוימת.
עולם בו יש חוקי מוסר למיניהם בתוכם עלינו להתנהל.

עולם בו הרוב די מסודר ומתוכנן עבור כל עולל שיבקע מבטן אמו לגבי זרימת חייו (במצב המוגדר על פי רוב האנשים כ"נורמלי"ובתנאי בו הוא בריא ונשמר חי לאורך כל התקופה - ובמקרה זה - גם במדינת ישראל). זה הולך בערך כך:

בבית עם אמא ואבא -> פעוטון-> גן-> בית הספר-> צבא-> טיול  בחו"ל-> לימודים גבוהים-> עבודה-> חתונה ועבודה-> הקמת משפחה ועבודה-> עבודה-> עבודה-> נכדים ופנסיה-> קבר

עולם בו את האוכל אנו רוכשים בשוק או בסופרמרקט, ויש שפע ממנו.
עולם בו אנו מתניידים ברכבים ובאופניים חשמליים גם למרחקים, ובמטוסים למקומות מרוחקים במיוחד.
עולם בו אנו זמינים עבור כל אחד ואחת במכשיר הסלולרי.
עולם בו אנו ניזונים ממידע מרדיו, טלויזיה, אינטרנט ואנשים שאנו מכירים, וגם כאלו שלא.
עולם בו אנו ישנים במיטה עם כרית ושמיכה.
עולם בו אנו נשבעים אמונים לאחת או לאחד בטקס רומנטי שנקרא חתונה.
בו אנו לובשים בגדים בשלל גוונים, דגמים, חומרים.
בו אנו נועלים נעליים, והולכים למספרה או לרופא פלסטי כדי להתחדש במראה.
כמובן שאוכל להמשיך את הרשימה הזו עד אינסוף...

אך הנה מספר אמיתות היסטוריות שמן הראוי לחשוב עליהן:

על פי מחקרים, משערים כי האדם החל להתפתח בעולם מבחינה ביולוגית לפני בין 5-7 מיליון שנים.

מאובנים של בני האדם הראשונים שהשתמשו באש לצורך חימום,
הגנה ותזונה מעידים כי התפתחו לפני כ-2 מיליון שנים.
(תקופת האבן, בה התחיל האדם ליצור כלים מאבן החלה לפני 2.6 מיליוני שנים).

על פי עדויות גנטיות, מקור האדם הנבון (מי שאנו היום) - הוא באפריקה, לפני 49 אלף שנים בערך.

מאז ועד היום, ההתפתחות של האדם הייתה יותר תרבותית מאשר ביולוגית.

לפני כ-30 אלף שנה לערך, כך מעלים מחקרים, המצאנו ופיתחנו את השפה.
זו התקופה, אגב, בה נכחדו לגמרי בני האדם מהסוג הקדום יותר (הניאנדרטליים). אהה... וגם הממוטות.

עד לפני 10 אלפים שנים היינו צדים ומלקטים את המזון שלנו.
היינו נודדים ממקום למקום כדי לשפר את סיכויינו למצוא מזון ולשרוד.
היינו מסתגלים לתנאים שונים, לסביבות שונות, למזונות שונים ולסכנות שונות מדי יום.
חיינו מתוך הישרדות. אכלנו ככל שניתן. נלחמנו על קיומנו ככל שניתן. ברחנו מטורפינו.
עשינו סקס ללא בעלות וריבונות - אלא למטרות רבייה והשבחת המין האנושי.
לזאת תוכנת המוח ההישרדותי שלנו.

אך לפני 10 אלפים שנים חל שינוי תפישה משמעותי:
החלטנו להפסיק לרדוף אחרי המזון שלנו או לחפש אותו.
החלטנו לגדל אותו לצידנו על מנת שיתרבה ויהיה זמין עבורנו בכל עת שנחפוץ.
זו התקופה בה התחלנו לעבד את האדמה, לזרוע ולקצור.
זו התקופה בה התחלנו לרעות צאן ובקר.
זו התקופה בה התחלנו להעביד את הגוף שלנו קשה הרבה יותר ממה שיועד לו.
זו התקופה בה התחלנו לשעבד את עצמנו לעבודה.
ואם האוכל גדל ומתרבה במקום אחד - היה עלינו להיוותר באותו המקום.
זו התקופה בה המצאנו את ארבעת הקירות המקורות אותם אנו מכנים "בית".

כאן אדגיש שוב משפט המופיע לעיל:
"מאז לפני 49 אלף שנים, עיקר התפתחות האדם הייתה תרבותית. לא ביולוגית".

משמע, כי המוח שלנו, אותה "ליבה גרעינית מתוחכמת" שמפעילה את גופנו ואת התנהגותנו - עודו "צייד מלקט".

אז הפכנו את עצמנו לציידים מלקטים בעולם חקלאי.
לציידים מלקטים שהתקבעו במקום אחד - בית, ועבדו בעבודה אחת - חקלאות (על כל גווניה וצורותיה).

עד כמה זה טבעי ונכון עבורנו לחיות בבית אחד לאורך זמן?
עד כמה טבעי ונכון עבורנו להשיג את המזון שלנו בסופר ליד הבית?

עם המצאת החקלאות - המצאנו לראשונה את גם את אזור הנוחות שלנו.

שבטים נודדים הפכו לכפרים שגדלו לכדי אחוזות ולכדי ערים שלמות (הרי שפע מזון מושך אליו עוד אוכלוסיה).
ריבוי וצפיפות האוכלוסייה הביאו עמם את המגיפות והחולי.

זהו העידן בו המצאנו את כלי הברונזה וכלי הברזל (לפני 5500-6500 שנה).
זהו העידן בו הומצאה גם אותה האסלה אשר עד עכשיו התייחסנו אליה כמובנת מאליה (במקרה זה - בהודו, 2500 שנה לפנה"ס).

זו התקופה (מאז לפני 10 אלפים שנה) בה גם החלו לצמוח ולהתפתח הדתות הראשונות בעולם.
הרי, על מנת לשמור על הסדר באוכלוסייה כה גדולה, יש להשתית משטר חוקים ולאכפו.
והרי, מאחר ואין נביא בעירו - גילו מהר מאוד כי כדאי שיהיה משהו שגדול מהאדם - כוח עליון ממנו קל לאדם לפחד.
כוח אותו לא ניתן לאשש או להפריך - אך די באמונה - וקל לייחס אליו כל דבר ועניין שקורה, כהסבר מתקבל על הדעת.

המלחמות החלו. כבר לא קרבות בין שבטים - אלא מלחמות דת עקובות מדם.
ערים החלו להתגבש לכדי ממלכות וממלכות לכדי בריתות בין "עמים" שנוצרו (גם הם... המצאה חדשה).
אז הומצאה גם העבדות - שבויי מלחמות הפכו לעבדים של שוביהם.

אז, אגב, גם הומצא הדבר הזה אותו אנו מכנים נישואין.
אותו טקס גרנדיוזי בו חותמים בני זוג על הסכם ממון וחוזה המונה בתוכו את מערכת היחסים.
זה החל בדיוק בתקופה בה כרתו ממלכות (ולימים - בתי אצולה) בריתות ביניהם.
נסיך לממלכה אחת אוחד בקשר דם עם נסיכה מממלכה אחרת -
כהסכם להסדרת מערכת היחסים המסחרית והמלחמתית בין ממלכות.

לא הייתה שם טיפת רומנטיקה.
אותה נסיכה הייתה בעצם "בת ערובה" לשמירת השלום, קשרי המסחר וקיום הברית המלחמתית.

נישואין רומנטיים, הכוונה לנישואין שנערכו למילוי משאת לבבותיהם של גבר ואישה,
נערכו לראשונה (אל פי תיעודים היסטוריים) במאה ה-12 לספירה בין בני אצולה באירופה.

אני מדבר אתכם על לפני 900 שנה בלבד!

עד כמה טבעי לנו לאהוב, לחיות ולהתנות אהבים עם אדם אחד כל חיינו?
עד כמה טבעי לנו להינשא?
כיום, אחד לשני זוגות בעולם מתגרשים ואנשים מנסים להסביר את התופעה הזו.
הלא מן הראוי שינסו להסביר קודם כל את התופעה הזו של נישואין?

מאז המצאת החקלאות ועד סוף המאה ה-16 לערך - הסתגלנו למה שעידן החקלאות הביא עמו.
אז החלו ניצני עידן חדש בחיינו - העידן התעשייתי.

הפעם אני מדבר על 300-400 שנים אחורה בלבד.

התחלנו לייצר. התחלנו לייעל ולתעש.
אנו כבר לא עובדי אדמה העובדים קשה הרבה מעבר למה שהטבע דרש מהם.
הפעם מכונות מייעלות את העבודה שלנו.
מכונות מייצרות את המוצרים בהם אנו משתמשים.
מכונות מייצרות את המזון שלנו.

עד אותה התקופה רבים מאיתנו היו אנשי מקצוע עצמאיים.
נפחים, סדנלרים, נגרים, סתתים, בנאים וכו'.
העידן התעשייתי הביא עמו את ההמצאות החדשות:
חברה בע"מ (במאה ה-17, למרות שהיות תאגידים דומים בסקנדינביה כבר במאה ה-14).
איתה הגיעו גם המונחים החדשים "שכיר" ו"משכורת".

העידן התעשייתי הביא עמו אבטלה, לצד קידמה תעשייתית שהביאה ליצירת שינוי אדיר בעולם.
כפתרון לאבטלה - הומצאו ונדרשו מקצועות חדשים (מהנדסי מכונות, פועלים)
והוקמו מפעלים גדולים שייצרו כמויות גדולות הרבה יותר מאלו להן נזקק האדם.

מאחר ונוצר מצב של עודף היצע מביקוש - הפתרון לא אחר להגיע. מכנים אותו "תרבות הצריכה".
הכוונה - לגרום לאוכלוסייה לרכוש דברים שהיא לא ממש צריכה - וכמה שיותר.
נכון להיום אנו מייצרים פי 4 יותר זבל מאשר אנו צורכים בפועל הודות לתרבות הזו.
נכון להיום אנו מוציאים 80% מכספנו על דברים בהם אנו משתמשים 20% מהזמן ולהיפך.

ואפרופו זמן - זהו גם העידן בו התחלנו למדוד אותו.
אפילו שעונים ויומנים הן המצאות מלפני פחות מ-400 שנה.
זה העידן בו גם התחלנו להשמין - כי הפסקנו להזיז את הגוף שלנו יותר מדי.

הנה אחלה מערכון של החמישיה הקאמרית שממחיש את הנושא (נכתב על ידי עומר שליט ז"ל)

והתקדמנו לעידן הטכנולוגי, בו רוב מי שקורא את הבלוג הזה כבר חי בו.
אני לא צריך לספר לכם את מה שהמחשבים והסמארטפונים עשו פה.
ומשם לעידן "עומס" הידע הנוכחי (יש שאומרים שהגיע עידן המודעות, ואם כך אני שמח על כך).

אסכם לכם את המצב כך:

אנו ציידים מלקטים בעלי מוח שאומר לנו לאכול ככל שניתן (כי מחר לא יהיה מזון),
בעידן שהאוכל נמצא סביבנו כמו זבל.
בעלי מוח ש"מאמין" שבכל יום שאנו מניעים את עצמנו אנו עוסקים בציד או ליקוט -
ובכל יום בו אנו בקושי זזים - כנראה שזו תקופת קיפאון או יובש. לא פלא שאנו משמינים.

בעלי מוח שדואג שנאסוף פחדים מאיומים ממשיים על ההישרדות שלנו -
בעידן בו אנו ניזונים מאינסוף חרדות ופחדים של אחרים דרך רכילויות ואמצעי התקשורת.
לא פלא שאנו חרדתיים כל כך.

בעלי מוח שדוחף אותנו לתקוף או לברוח מכל מה שמאיים על קיומנו -
בעולם של חוקי מוסר נוקשים (על כן פורקים עול בספורט במקרה הטוב ובמלחמות במקרה הפחות טוב).

בעלי מוח שנועד להתפתח כתוצאה מנדידה, ללמוד מתוך הסתגלות למקומות חדשים ולתנאים חדשים מדי תקופה,
בעידן בו אנו מקובעים באותו המקום לו אנו קוראים בית ובאותה העבודה ועשייה יומיומית שוחקת.
שייכים למדינה שהומצאה בשלב כלשהו ולאומה ש"נוצרה" הודות לאותו קיבעון של אוכלוסייה שלמה.

בעלי מוח שדורש מאיתנו להתרבות ולהשביח את הגנום,
בעידן בו עלינו להתחתן עם אדם אחד.
בעידן בו הרפואה לא מאפשרת לאנשים למות כפי שקרה עד לפני מאה שנה.
לא פלא שאנו מתרבים ומדוכאים מהזוגיות שלנו בו-זמנית.

בעלי מוח שנועד לאפשר לנו לחשוב, לתכנן, לדמיין -
בעידן בו אנו רודפים אחרי הזמן והכסף וללא היכולת לעצור לרגע לעשות את כל אלו.

ויותר מכל - אנו חיים בתוך אסופת אשליות, המצאות מן העבר,
שרובן מעולם לא היו רלוונטיות ומעטן כבר מזמן לא רלוונטיות אך הן ממשיכות להתקיים.

הן ממשיכות להתקיים כי אנו מקבלים אותן כ"מציאות" מובנת מאליה ולא מטילים בהן ספק.
הן ממשיכות להתקיים כי יש מי שיש לו את האינטרס שיישארו פה.
הן ממשיכות להתקיים כי אנו לא מודעים להן.

הן ממשיכות להתקיים כי אנו חושבים שהן באמת קיימות.

כי עוד לא התעוררנו.

רוצים להגיע להרצאה הקרובה שלי? כנסו לכאן


לפוסט הבא בבלוג הזה לחצו כאן